בנגוייב נ' לישראל בע"מ

פסק דין

כללי

1.בפניי ערעור לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א – 1981 (להלן: "החוק").

2.הערעור נסב על 18 שיקים אשר המערערת טוענת כי אין להביאם במניין השיקים אשר סורבו על ידי המשיב בחשבונה.

תמצית טענות הצדדים

3.המערערת, עלמה צעירה בשנים, היא הבעלים של חשבון בנק אצל המשיב אשר נפתח ביום 27.05.10.

במעמד פתיחת החשבון, אושרה למערערת מסגרת אשראי של 1,000 ₪.

ביום 16.08.10, הובהר למערערת על ידי המשיב כי בשל החשש לעבירה על חוק איסור הלבנת הון, התש"ס – 2000 (להלן : "חוק הלבנת הון"), עליה לחדול מהפעילויות האסורות בחשבון באופן מיידי ולפעול לסגירת החשבון תוך 30 יום.

על פי הנטען, ביום 01.09.10, חתמה המערערת על התחייבות לסגירת החשבון, כתוצאה מלחץ שהפעיל כלפיה מנהל הסניף.

המערערת טוענת כי לא קיבלה לידיה כל הודעה על הגבלת חשבון הבנק, ומכאן שיש להורות על ביטול ההגבלה כמבוקש. עוד טוענת המערערת כי המשיב מנע ממנה להפקיד כספים במזומן, כאשר היה בהפקדות כאמור כדי לאפשר פירעון השיקים שמשכה, ובכך היתה נמנעת ההגבלה.

ביום 29.09.10, הגיעה המערערת לבנק וחתמה על בקשה לסגירת החשבון כפי שהתחייבה, ובמעמד זה נתנה הוראת ביטול ביחס ל – 2 שיקים. במועד מאוחר יותר, הודיעה טלפונית על ביטול שיקים נוספים לטענתה.

בסופו של יום, עיקר טענתה של המערערת היא שהמשיב לא עמד בהתחייבותו, וסדרה של שיקים כאמור חזרו מסיבה של א.כ.מ.

4.המשיב טוען כי ניהול החשבון של המערערת לא היה תקין כבר בסמוך לאחר פתיחתו, וכי לאור גילה הצעיר של המערערת, ובשים לב להפקדות כספים לא מבוקרות ובלא אסמכתאות, התעורר חשד כי המערערת מנהלת את החשבון לטובת אדם אחר, וזאת, בין היתר, לאור ביצוע משיכת שיקים והפקדות מזומנים שאינם תואמים את אופיו של החשבון.

המשיב מציין כי המערערת אף פעלה באמצעות אחרים, בניסיונותיה להפעלת החשבון עבור אחר, אך לא הצליחה בכך. עוד מציין המשיב כי פנה והתריע פעמים רבות בפני המערערת בקשר למצב הדברים הנטען.

לאור חשש המשיב כאמור, ובשים לב להוראות חוק הלבנת הון, התקבלה החלטה אצל המשיב לבטל את מסגרת האשראי המקורית בסך 1,000 ₪ שניתנה למערערת עם פתיחת החשבון, ואף את כרטיס האשראי שברשותה.

בכתב התגובה לערעור, פירט המשיב את רשימת השיקים שבהגבלה ונסיבות סירובם. עיקר טענת המשיב הינה כי בהיעדר כיסוי בחשבון, סורבו השיקים מסיבה של א.כ.מ. כדין.

המשיב מציין כי המערערת חתמה על כתב התחייבות לסגור את החשבון, במסגרתו הודתה כי ניהלה את החשבון עבור אחר. עוד טוען המשיב כי במהלך הישיבה עובר לכתב ההתחייבות האמור, סוכם כי שיקים יכובדו בחשבון במהלך התקופה של 30 יום עד לסגירתו, וזאת כנגד כיסוי מספיק במועד, והובהר כי לא ניתן יהיה להפקיד באיחור, כי אז שיקים יוחזרו מסיבה של א.כ.מ.

לא זו אף זו. המשיב טוען כי המערערת המשיכה למשוך שיקים מהחשבון, לאחר סגירתו הפורמאלית, ועל אף שלא היתה בחשבון כל מסגרת אשראי ו/או כל יתרת זכות.

יש להעיר כי החשבון נסגר ביום 04.11.10, שכן תהליך הסגירה התארך כחודש ימים.

הנה כי כן, טוען המשיב כי המערערת עשתה דין לעצמה, לא דאגה לביטול שיקים שמשכה מחשבונה ו/או להפקדת כספים להבטחת פירעונם, כל זאת אגב ניהול החשבון תוך הפרה בוטה של חוק איסור הלבנת הון והפרת הוראה 325 של בנק ישראל.